תריפס קליפורני (תריפס הפרחים המערבי, תריפס החרצית), Frankliniella occidentalis, הינו מזיק כלל-עולמי בעל טווח פונדקאים רחב. על העיקריים שבהם נמנים גידולי ירקות כגון: פלפל, תות-שדה, מלון, מלפפון, חציל, שעועית, עגבנייה, וכן גידולי שדה, פרחים, מטעים, הדרים ומינים רבים של צמחי נוי.
התריפס מביא לנזק ישיר ועקיף לצמח הפונדקאי על-ידי גירוד ומציצת מוהל התאים שלו. הנזק הישיר מתבטא בפגיעה בכלורופיל, בהצהבה של עלווה המלווה לעתים בהתייבשות ובנשירת עלים. בקדקודי הצמיחה יש עיכוב בצמיחה ועיוות צורה.
הנזק בפרחים מתבטא בהופעת כתמים בהירים בעלי הכותרת, נקרוזות, השחרת שוליים בעלי הכותרת ושבירת הצבע של הפרחים. דרך כתמי המציצה יכולים לחדור גורמי מחלה שונים כמו בוטריטיס וחלפת. בפרי יש מספר פגיעות אופייניות:
הכספה בפלפל, שינוי צבע בתות-שדה, עיוותים במלפפון וחורים קטנים בפרי העגבנייה. כמו כן יש ירידה ביבול עקב פגיעה בחנטים ונשירתם.
הנזק העקיף נוצר בשל העברת מחלת וירוס קשה – וירוס הנבילה של העגבנייה – TSWV) Tomato Spotted Wilt Virus).
ביולוגיה כללית
התריפס הקליפורני הינו חרק קטן. גופו צר ואורכו עד 1.2 מ"מ, צבעו צהוב. הזכר קטן ובהיר יותר מהנקבה. כנפי התריפס מנוצות ובמצב מנוחה הן מונחות על גבו ויוצרות במקום המפגש פס כהה לאורך הגוף. בקצה הבטן של הנקבה הבוגרת בולט צינור ההטלה ואצל הזכר נראות שתי נקודות קטנות כתומות.
נוסף על הביצה, לתריפס 2 דרגות זחל, דרגת קדם-גולם, "גולם", שהיא דרגה שאינה ניזונה ומצויה בקרקע, ובוגר.
משך ההתפתחות מביצה ועד ביצה הוא כ 15 יום בטמפרטורה של 25ºc . בתקופת החורף מתפתח התריפס בעיקר בגידולים חסויים כאשר שיאי האוכלוסייה באביב ובסתיו.
בתנאי הארץ מתפתחים כ 15 דורות בשנה. הנקבה מטילה ביצים דמויות כליה לתוך עלים, פטוטרות וחלקי גבעול רכים. מביצים מופרות יתפתחו נקבות ומביצים בלתי מופרות יתפתחו זכרים. מנקבות מופרות מתפתחות כשני שליש נקבות וכשליש זכרים. במלפפון, מייצרת נקבה כ 3 ביצים ליום ב25ºc בתנאים אופטימליים האוכלוסייה יכולה להכפיל את עצמה תוך 4 ימים.
התריפס מצוי בעיקר בחלקי הצמח העליונים ועל-פי-רוב "מתחבא" בפרחים, שם הוא ניזון מאבקה – מזונו המועדף ביותר. לחילופין, ניתן למוצאו גם בקדקודי צמיחה ועל חנטים צעירים.
האויב הטבעי של התריפס הקליפורני הוא פשפש האוריוס. להרחבה על פשפש האוריוס לחצו כאן