צבעו של כנימת עלה האפרסק צהבהב-ירוק, אדום או חום בגלל הבדלים מורפולוגיים המושפעים בעיקר מהצמחים הפונדקאים, מהתזונה ומהטמפרטורה. בתנאים קרים הם לעתים קרובות כהות יותר. לכנימת עלה האפרסק אנטנות ארוכות כאורך הגוף(ואף מעבר) וזוג הצינוריות (סיפונקולים) שבעת סכנה מפרישות נוזל שעוותי שנועד לדחות אויבים פוטנציאלים, בהירות ומוארכות (כחצי מאורך הגוף) עם קאודה מחודדת למדי
נזק
הכנימות ממוקמות בעיקר בצדו התחתון של העלה ומוצצות את נוזלי הצמח מצינורות ההובלה. הכנימות גורמות לנזק ישיר ועקיף כאחד. בוגרות ונימפות ניזונות ממוהל הצמח. כתוצאה מכך, ניתן לצפות בעיוותים של עלים, קודקוקי צימוח ובפרי. אם הנגיעות מתרחשת בצמחים צעירים, היא עלולה לגרום אף לתמותה. למוהל הצמחי שיונקות הכנימות תכולת חלבון נמוכה ורמת סוכרים גבוהה, לכן הכנימות צורכות כמויות גדולות של מוהל בכדי לספק לעצמן את כמות החלבון הדרושה להתפתחותן. עודפי הסוכר מופרשים על ידי הכנימות ומכונים טל-דבש, מה שהופך את היבול ופירותיו לדביקים. בנוסף טל-הדבש גורם לסתימת הפיוניות ומעודד התפתחות פייחת (פטרייה) המפחיתה פוטוסינטזה ומזהמת פירות וגידולי נוי.
כמו כן משמשות כנימות העלה כנשאות של וירוסים מחוללי מחלות וגורמות להעברתם מצמחים נגועים לצמחים בריאים. וירוס מוזאיקת המלפפון (CMV) הוא דוגמה לכך.
צמח יעביר יותר משאבים לחלק פגוע על מנת לשמור על הצמיחה, מה שכמובן מהווה יתרון נוסף למושבת הכנימות.
ישנם אויבים טבעיים ספציפיים למינים שונים של כנימות.
למידע נוסף פנה לסוכן שרות שדה של ביו-בי.
