כנימת עלה הדלועים (Aphis gossypii) תוקפת יותר מ-700 מיני צמחים, מה שהופך אותו לאחד המזיקים המגוונים ביותר הן מבחינה ביולוגית והן מבחינת התפוצה. כנימות עלה הינן חרקים קטנים ורכים (כ-2 מ"מ אורך) שמפתחים מושבות צפופות על הצמח. גופן צורת אגס, הרגלים והמחושים דקים וצבען משתנה בין ירוק, צהוב בהיר, ואפילו ירוק כהה מאוד (כמעט שחור). סימן ברור לכנימות הוא זוג צינוריות (סיפונקוליס) שבעת סכנה מפרישות נוזל שעוותי שנועד לדחות אויבים פוטנציאלים. הן תמיד שחורות ללא קשר לצבע הכנימה.
נזק
הכנימות ממוקמות בעיקר בצדו התחתון של העלה ומוצצות את נוזלי הצמח מצינורות ההובלה. הכנימות גורמות לנזק ישיר ועקיף כאחד. בוגרות ונימפות ניזונות ממוהל הצמח. כתוצאה מכך, ניתן לצפות בעיוותים של עלים, קודקוקי צימוח ובפרי. אם הנגיעות מתרחשת בצמחים צעירים, היא עלולה לגרום אף לתמותה. למוהל הצמחי שיונקות הכנימות תכולת חלבון נמוכה ורמת סוכרים גבוהה, לכן הכנימות צורכות כמויות גדולות של מוהל בכדי לספק לעצמן את כמות החלבון הדרושה להתפתחותן. עודפי הסוכר מופרשים על ידי הכנימות ומכונים טל-דבש, מה שהופך את היבול ופירותיו לדביקים. בנוסף טל-הדבש גורם לסתימת הפיוניות ומעודד התפתחות פייחת (פטרייה) המפחיתה פוטוסינטזה ומזהמת פירות וגידולי נוי.
כמו כן משמשות כנימות העלה כנשאות של וירוסים מחוללי מחלות וגורמות להעברתם מצמחים נגועים לצמחים בריאים. וירוס מוזאיקת המלפפון (CMV) הוא דוגמה לכך. צמח יעביר יותר משאבים לחלק פגוע על מנת לשמור על הצמיחה, מה שכמובן מהווה יתרון נוסף למושבת הכנימות.
ישנם אויבים טבעיים ספציפיים למינים שונים של כנימות.
למידע נוסף פנה לסוכן שרות שדה של ביו-בי.
