על טוטה אבסולוטה ועל נזידיוקוריס באזרבייג'ן

ארנון אלוש, מו"פ שדה ביו-בי

ניתן לקרוא את המאמר גם בביו-ביטאון 6, לחצו כאן

הטוטה אבסולוטה הגיע לבקו – המזיק מרחיק נדוד, וממשיך את התפשטותו המטורפת לעבר המזרח

מתחת לחלוני נשקפת שרשרת הרי הקווקז המושלגים, כשלפתע פורץ מרמקולי המטוס קול נשי בשפה שצליליה מזכירים שירה טורקית. התרגום באנגלית במבטא כל כך לא שיגרתי לא מאפשר לי להבין את תוכן ההודעה. האורות המורים להדק את חגורות המושבים נדלקים, כך הבנתי שההכנות לנחיתה החלו. המטוס פונה ומתחיל להנמיך. תוך כדי כך נפרס לפני חוף הים הכספי. אני מצליח להבחין שֶמה שהיה נדמה כקורי עכביש ענקי הפרוסים על פני הים, הינו התשתית הענפה של בארות הנפט הצפות מול הנמל. נגיעת הגלגלים במסלול מרעידות מעט את המטוס. "מה אני עושה פה? אולי אני עדיין ישן בטיסה אחרת בדרכי ליעד מוכר?" האותיות על השלטים מחוץ למטוס לא מותירות ספק – הגעתי ל"בָּקו", בירת אזרבייג'ן. האם אי פעם דמיינתי לעצמי שאגיע לכאן? ומה אני עושה פה? שאלתי את עצמי, אך התשובה ברורה – הטוטָה! הטוטה אבסולוטה מזיק שהרחיק נדוד, וממשיך את התפשטותו המטורפת לעבר המזרח, הגיע לבקו, ואני, היהודי מארץ הקודש, מביא איתי את הבשורה לכל החקלאים האזֶרים המודאגים. יש לנו פיתרון בדמותו של הנֶזִי. הנזי הוא שם חיבה לפשפש נזידיאוקוריס תנויס (Nesidiocoris tenuis) ממשפחת הרכנפים (Miridae) והוא שיכול לתת מזור למגפה!

הטוטה והנזי או המזיק והמועיל

פרפר הטוטה אבסולוטה (Tuta absoluta) שייך למשפחת ה Gelechiidae, שתפוצתו הטבעית נמצאת בדרום אמריקה. הטוטה מתפתחת על צמחים ממשפחת הסולניים עם העדפה ברורה לעגבנייה. בשנת 2006 התגלה המזיק לראשונה בספרד, משם פלש לעולם הישן בקצב של כ-1000 קילומטר בשנה ותוך שנתיים ימים הוכר באופן רשמי כעולה חדש בארץ. התפשטותו לא נעצרה באגן הים התיכון, וכיום הטוטה נמצא כבר כמעט בכל אירופה וממשיך להתקדם מזרחה ולכבוש אזורים חדשים באסיה כדוגמת אזרבייג'ן. ספק אם חומת סין תצליח לעמוד בפני המזיק. הטוטה פיתח עמידות לחומרי הדברה רבים בקצב מהיר. כתוצאה מכך הוא מסב נזקים רבים למגדלים עד כדי התמוטטות מוחלטת של הגידול. והנה, מתוך המשבר, נפתח חלון הזדמנויות לגישה של הדברה משולבת בגידול העגבנייה, שביסודה שימוש באויבים טבעיים. מהר מאוד התברר שהמועמד הראוי ביותר לשמש כמדביר טבעי לטוטה הינו דווקא הנזי. את הפוטנציאל של הנזי לשמש כחרק מועיל בגידול העגבנייה כבר הכרנו היטב. ב-2003 ניהל יואל מסיקה, אז מדריך שה"מ בנגב, פרויקט לקידום שיטות חדשות ומתקדמות לגידול העגבנייה באזור הנגב המערבי, כאשר הנזי היה המרכיב המרכזי להדברת ביולוגית של כנימת עש הטבק. בהיותו אומניבור (ניזון גם מהחי וגם מהצומח) הנזי איננו בררני ולפיכך הוא מסוגל לטרוף ביעילות פרוקי רגלים מגוונים הניצבים בדרכו. יש לציין כי יחד עם היתרונות הרבים יש לנזי גם חיסרון, במקרים קיצוניים הוא עלול גם להסב נזק לגידול. בזכות הניסיון הנצבר בעולם המדעי בכלל ובחברת ביו-בי בפרט, יש לנו את הידע הנדרש "לנצל את הדבש מבלי להיעקץ".

החקלאות באזרבייג'ן

כשליש מהתל"ג באזרבייג'ן מקורו מהחקלאות, ובכך הופך אותה לרכיב מרכזי בכלכלת המדינה. 40% מהאוכלוסייה הינה כפרית. יחד עם החקלאות שמתנהלת בצורה מסורתית ומבוססת על משפחה כפרית עם חלקת האדמה קטנה משלה, אנו מוצאים כאן התחלות של תשתיות גידול חדשות, המבוססות על טכנולוגיות חדישות בסטנדרטים גבוהים שכוללות חממות זכוכית, חימום מרכזי, בקרת אקלים, מערכות השקיה עם טכנולוגיה של אוסמוזה הפוכה ועוד. חוות אלו מהוות בסיס אפשרי לקידום השימוש במועילים טבעיים. לא פעם אפשר לחוש בפער שקיים בין רמת תשתיות היצור לעומת היכולות של צוות העובדים לנצלה. במקרים רבים החוות מתנהלות על ידי פקיד בכיר וצוות מנהלים זוטר כשעשרות רבות של פועלים מבצעים בפועל את כל המטלות. גם כאן העגבנייה הינה רכיב מרכזי בתפריט המקומי. בנוסף על כך, הסמיכות שלה לגבולה הדרומי של רוסיה מאפשרת לה ליהנות מייצוא של הפרי האדום המבוקש לשווקי מדינה זו, בעיקר בעונה הקרה. כך שרוב החממות מיועדות לגידול זה.
מזיק הטוטה פלש לאזרבייג'ן לפני כשנתיים. חוסר הידע של המגדלים, לא אפשר להם להגדיר נכון את הפגע, והגדיל עוד יותר את תחושת חוסר האונים. אם לא די בכך, מבחר חומרי ההדברה מצומצם למדי, והאפשרות לבצע תחלופה של חומרים מקבוצות כימיות שונות, בכדי למנוע כמה שניתן התפתחות של עמידות, פשוט לא קיימים. בפועל כל חמישה ימים בממוצע מתבצע ריסוס של קוטל חרקים באופן קבוע בלי קשר למתרחש במבנה (ריסוס קלנדארי). למעשה, המגדלים נתונים לחסדי דינאמיקת האוכלוסייה של הטוטה. כאשר המזיק מופיע בחלקה אין למגדל כלים יעילים לעצור את הפלישה עד לחיסול הגידול.

שימוש בידע טכנולוגי

לא מעט תשומות חקלאיות ישראליות מגיעות לכאן. ההתרשמות שלי היא שיש הערכה למוצרים ולידע הטכנולוגי המגיע מהארץ ואמון בהם. אך יחד עם זאת, השימוש בחרקים מועילים, המסוגלים לתת את המענה הטוב ביותר נגד החרקים המזיקים, לא דומה לשום מוצר אחר. הפרויקט לא מסתיים בבניית חממה או בהוראות כתובות של המינון הרצוי של מתן דשן, מה שנקרא "שגר ושכח", אלא שיש כאן צורך לחשוף את המגדל לעולם של מושגים חדשים ולהקנות לו את גישת ההדברה המשולבת וזהו תהליך ארוך. המגדל, יחד עם כל מנהלי העבודה, נדרשים לעבור מסע ארוך יחסית להפנמה של שיטת עבודה שונה לגמרי ממה שהיו רגילים עד כה. לשנות הרגלים זה דבר קשה. התהליך שבו תשומת הלב עוברת מהמרסס וכל מה שקשור אליו למיקוד על ביצוע ניטור מדויק, מקצועי ועקבי במטרה לקבל תמונת מצב עדכנית על המתרחש בחלקה, אינו תהליך פשוט. ומאידך גם אני נדרש ללמוד להכיר את מאפייני השוק, את החוזקות ואת החולשות שלו, ויחד עם המגדלים להגדיר נכונה את יעדי ההצלחה. למעשה יש צורך בבניית מערכת אימון כנה בין המגדל למלווה המקצועי ולמוצר. זהו תהליך איטי וממושך, בתחילתו הוא מבוסס על פרויקטים קטנים וממוקדים כך שהמגדל לא נדרש "לסכן" חלק משמעותי מתשתית הייצור שלו, הוא יכול להתנסות בתהליך הלמידה והקניית השיטה בלי להסתכן. כרגיל, בצעדים הראשונים יש לבחור את המגדלים הטובים ביותר, המגלים נכונות ויכולת להפנים את השיטה, וזאת כדי לרצף את תחילת הדרך בהצלחות שיסחפו גם מגדלים אחרים. כמו במקומות אחרים רבים, מגדלים מרוצים הינם השגרירים הנאמנים ביותר ללקוחות נוספים. ברוך ה' אפשר להגיד שבעזרת גבי, המפיץ המקומי, אנו נמצאים היום בדרך הנכונה. פרויקט קטן ומוצלח עם הנזי בחווה הראשונה הוביל לשימוש במועיל בכל שטחי העגבנייה באותה החווה. שביעות הרצון של המגדל והפנמת השיטה הובילה לכניסה של מוצרים נוספים בגידולים האחרים וכן הלאה.
במקביל, אנחנו נדרשים להיחשף לכמה שיותר לקוחות פוטנציאלים. כפי שנאמר בקהלת "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" (י"א/1). במהלך הביקור נפגשנו עם בעלי עניין במתקני גידול מגוונים ביותר, החל מחקלאים בעלי חוות חדישות ביותר בגודל של מאות דונמים, שבצוותיהם אגרונומים שגויסו מחו"ל, וכלה בחממות מעץ של דונם אחד או שניים ששייכות למגדל מסורתי טיפוסי.
המפגשים עם אוכלוסיית מגוונת של אנשים, השייכים לעם בעל רקע תרבותי כל כך שונה הינם חוויה מיוחדת בפני עצמה.
לקראת ערב, לאחר יום ארוך ומפרך בפגישות וסיורים, השמש שוקעת מעבר להרי הקווקז. המלווה שלי מסיע אותי לשדה התעופה הבינלאומי של בקו, אנחנו נפרדים בחיוכים ובחיבוקים וכך מסתיים לו ביקור נוסף. המטוס מתנתק מהאספלט השחור ואני מנסה לאסוף את עצמי ומסכם בתוכי: עייף אך מרוצה ואופטימי לקראת הבאות. מתוך מבט אבוד מעבר לחלון המטוס לתוך הרקיע האפל, אני יודע שניצב לפני לילה לבן עם "קונקשיין" לטיסה נוספת. אך אני יודע שבעזרת ה' את הזריחה כבר אראה בארץ הקודש בחיק המשפחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *